טשטוש האושר

מתי לאחרונה חווית תחושת סיפוק, נחת או שביעות רצון?

אם קשה לך להיזכר- אין זה אומר בהכרח שלא היה רגע כזה. סביר יותר להניח שפשוט לא שמת לב אליו… בבקשה אל תאשימ/י את עצמך על כך! המוח והגוף שלנו סיגלו לאורך האבולוציה אסטרטגית הישרדות כזו, שגורמת לנו להתמקד יותר בתחושת כאב או פחד ולהגיב להם באופן מיידי, הרבה לפני שאנו בכלל שמים לב לתחושת נעימות כמו עונג או הנאה. 

טשטוש האושר

מתי לאחרונה חווית תחושת סיפוק, נחת או שביעות רצון?

אם קשה לך להיזכר- אין זה אומר בהכרח שלא היה רגע כזה. סביר יותר להניח שפשוט לא שמת לב אליו… בבקשה אל תאשימ/י את עצמך על כך! המוח והגוף שלנו סיגלו לאורך האבולוציה אסטרטגית הישרדות כזו, שגורמת לנו להתמקד יותר בתחושת כאב או פחד ולהגיב להם באופן מיידי, הרבה לפני שאנו בכלל שמים לב לתחושת נעימות כמו עונג או הנאה. 

במילים אחרות: סימני סכנה ואיום נרשמים בנו ו"מפעילים" אותנו הרבה יותר מהר והרבה יותר חזק ממשהו כמו עוגת גבינה ופירורים עם קמצוץ גרידת לימון ותמצית וניל אורגני… היוגים אולי לא התעניינו בחוויות קולינריות מענגות שכאלו, אבל הם בהחלט הבינו משהו על חשיבותה של תחושת הסיפוק בדרך למציאת השלווה הנצחית, והם הכלילו את המושג "סאנטושה" (= שביעות רצון, סיפוק, קבלה) בתוך חמשת ערכי היסוד של היוגה – ערכים מוסריים שבין אדם לבין עצמו הנקראים ניאמות.

* חמשת הניאמות מופיעות ביוגה סוטרה של פטנג'לי (2.32) ואלו הן: טוהר, שביעות רצון, אש העשייה, לימוד עצמי והתמסרות למשהו גדול ממני. בסנסקריט:

אז למה זה כל כך חשוב ומה הקשר בין תחושת סיפוק לתהליכי התפתחות גופנית-נפשית-רוחנית?

אולי כי זה מה שמאפשר לנו להתעלות מעבר לתגובות ההישרדותיות שאנו (או לפחות אני) נוטים לעשות בהן שימוש מופרז שלא לצורך. אולי כי זה מרחיב את התודעה ומכניס יותר משמעות ושאר רוח לחיינו. ואולי כי עוזר לנו לממש את יעודנו ולהיות מה שנקרא "מותר האדם מן הבהמה". אני מעדיפה להשאיר את השאלה פתוחה ומרחפת באוויר ולא להתחייב לאחת מהתשובות האלו באופן בלעדי.

חשוב לי לומר שוב, שלהיות במצב הכרה של שביעות רצון זה לגמרי לא קל או מובן מאליו. יצא לי לפגוש כמה ברי מזל שנולדו ככה, אבל עבור רובנו נדרש אימון חוזר ונשנה כדיי לפתח את השריר הנפשי הזה של הכרה בטוב, ושימת לב דווקא למה שכן נינוח ובטוח. הדרך הכי נגישה עבורי לעשות זאת היא דרך הגוף: ממש כמו חוקרת טבע, לחפש ולגלות תוך כדי תנועה מה בי מתחמם עכשיו? מה מתרחב, משתחרר, נפתח, מתמלא, מתרכך, מרפה, מתעצם, מתפעם…. אט-אט אני יוצרת לי מילון של תחושות נעימות ומספקות. תוך כדי תנועה אני שואלת: איפה הנשימה יכולה לזרום עכשיו בקלות? איזה איבר מסכים להישען? איפה יש הקלה? ואיך זה מרגיש לשמוח במה שיש?

אסיים בשיר של יהודה עמיחי שהיטיב לתאר את תופעת דיוק הכאב וטשטוש האושר.


דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב
על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.
אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:
זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר
זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה
כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים
אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,
הרגשתי כמו בשמיים. ואפילו איש החלל שריחף
בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.
טשטוש האושר ודיוק הכאב
ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם
את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.

 

אם הנושא הזה מעסיק גם אתכם ותרצו להצטרף אלי למסע לגילוי הסיפוק אתם מאוד מוזמנים לכתוב לי.

לאחרונה לימדתי שיעור יוגה בזום ששוזר את המושג סאנטושה-סיפוק עם עקרונות מעולם התנועה ההתפתחותית וניתן לקבל הקלטה של השיעור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *