תנועה מקדמת בריאות

מתי אנו מחליטים ללכת לטיפול? בדרך כלל כשמשהו כואב לנו. בין אם זה הגב שנתפס או הלב שנשבר – בהתחלה נחכה שזה יעבור לבד, לפעמים נכחיש, לפעמים נגיד שאין זמן, נסחוב את הקושי, נחרוק שיניים ונקווה לטוב… עד שיכאב לנו מאוד ונרגיש שככה אי אפשר יותר. אני כותבת "אנחנו" כי התרחיש הזה אנושי מאוד ומוכר לי מקרוב, ולכן היה לי חשוב לגעת בנושא זה בהבנה ובחמלה, וגם להציע זווית ראיה קצת אחרת.

הדרך: איך הפכתי להיות מטפלת ומורה ליוגה?

מיום שאני זוכרת את עצמי אהבתי לנוע. הגוף והתנועה תמיד היו המקום בו הרגשתי הכי בטוח לחוש ולהביע את עצמי. כילדה וכנערה למדתי שלל סגנונות התעמלות ומחול. כיום אני יודעת לומר שלצד ההנאה והחדווה שבתנועה, אותם חוגים גם הגבירו בי את הנטיה לתחרותיות ולביקורת עצמית ואף גרמו לי כאבים גופניים. כשהתבגרתי קצת התחלתי לחפש דרכים מיטיבות יותר עבור גופי ונפשי, וכך הגעתי אל היוגה בסביבות גיל עשרים ומצאתי בה בית. מאז ועד היום אני צועדת בדרך היוגה כתלמידה ומ- 2014 יש לי הזכות ללמד ולהעביר הלאה את חוכמת היוגה.

כבר הרבה שנים נשמעת ביקורת על מערכת הבריאות המערבית שאינה משקיעה מספיק ברפואה מונעת. בלי להכנס לשיח מאשים ומוכיח, עליי לומר שצמד המילים רפואה מונעת קצת מפחיד בעיניי. הוא מצטייר בדימיוני כמו להחזיק את דלת הבית ולהדוף אותה חזק בשתי ידיים כדי למנוע מהמחלות להתפרץ פנימה בכוח (ואולי באמת כך הרגישו חלקנו בשנה החולפת…). איך אפשר למנוע כאב וחולי באופן גורף? ומה קורה כשהחיים מוקדשים לפעולות מניעה והימנעות? כחלופה למושג רפואה מונעת הייתי רוצה להציע את הביטוי תנועה מקדמת בריאות. מי שרוצה יכולה לחזור על שלושת המילים הללו כמה פעמים בקול רם או בשקט בלב ולשים לב איזו תחושה פנימית מתעוררת.

כשאנשים מגיעים אלי לשיעורי יוגה הם לפעמים אומרים: "הייתי רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמי" , "הייתי רוצה להתחזק" , "הייתי רוצה להתפתח גופנית/ נפשית/ רוחנית". כל אלו הם ביטויים לתנועה מקדמת בריאות, ולא במקרה כולם מתחילים ב"הייתי רוצה". לרצות משהו עבור עצמי זה להתחבר לכוחות החיים, הצמיחה והריפוי שבי.

האם אפשר לפנות לטיפול מתוך עמדה כזו? אפשר ואפילו רצוי. כשמתחילים טיפול בשיאו של משבר נדרשים הרבה זמן ומשאבים לבסס "תנאי פתיחה" שיאפשרו לנו בכלל להתחיל לשאול מה אנחנו רוצים עבור עצמנו. כשמגיעים לטיפול עם רצון שמנוסח בדרך חיובית (בשונה מ"אני רוצה שלא יכאב לי הגב") ומופנה כלפי עצמי (בשונה מ"אני רוצה שהוא יפסיק להתנהג ככה") אפשר לגלות כוחות גוף ונפש שלא הכרנו בעצמנו קודם לכן, אפשר לשגשג ולצמוח.

האם פנייה לטיפול מתוך רצון חיובי לגבי עצמי תוכל למנוע ממני כאב? כנראה שלא. בהחלט אינני מעודדת חיי סגפנות או בחירה בדרך הקשה, אבל גם אם ננסה להימנע ממנו- כאב הוא חלק מהחיים. כשמגיעה תלמידה לשיעור יוגה עם רצון להתחזק היא עשויה לפגוש בדרך חולשה, ביקורת עצמית, קושי להתמיד וכן הלאה. אבל הרצון שלה, שמקבל חיזוק והכרה על ידי המורה שמלווה אותה, יהיה כמגדלור שמסמן את לה את הכיוון ועוזר לה לפגוש את הכאבים באומץ ובחמלה בדרך אל מחוז חפצה.

הנה לכם תרגול מעשי:

  • מצאו רגע ביום שבו תוכלו לפנות לעצמכם מקום.
  • דאגו לעצמכם לפרטיות ולתנאים מיטיבים: הפחיתו הסחות ורעשים חיצוניים. כבו מסכים וטלפונים.
  • מצאו תנוחה יציבה ונוחה, עצמו עיניים והפנו את תשומת הלב פנימה.
  • שאלו את עצמכם: מה שלומי? איך אני מרגישה עכשיו? איך הגוף שלי מרגיש?
  • אל תמהרו לענות "סך הכל אני בסדר". המתינו בסבלנות, הרשו לעצמכם להאט את הקצב ולא לדעת מיד… תנו לתשובות לבוא מהגוף.
  • מתוך הקשבה למה שמתעורר עכשיו, תראו אם עולה צורך: מה אני צריכה או רוצה עכשיו? נסחו לעצמכם משפט אחד שמבטא את הרצון עבור עצמכם ובאופן חיובי.
  • אמרו את המשפט בקול רם או כתבו אותו על דף. חזרו על כך כמה פעמים.
  • אם המשפט לא מדוייק לכם, אל תהססו לשנות ניסוח, למחוק ולכתוב מחדש… עד שזה ירגיש נכון. יתכן שהתהליך יקח זמן.
  • אם התעייפתם אפשר לנוח ולחזור לזה שוב ביום אחר.
  • אם התבהר הרצון, בדקו מה הייתם רוצים לעשות בנוגע אליו? מה יתמוך בתנועה לעבר המגדלור שלכם? מה/ מי יכול להזכיר לכם את הרצון שלכם ברגעי הקושי?

 

מוזמנים לשתף בתגובות את הרצונות שעלו בכם. דרך צלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *