מפת הגוף-נפש הפנימית

מה קדם למה: הפחד להגיד את מה שרציתי או הכיווץ בגרון? השמחה והציפיה לקראת משהו חדש או פעימות הלב המתגברות בחזה? האש שפרצה ביער או זו שבוערת בתוכי? חיוכו של האיש מולי או הסומק בלחיי?

הגוף והנפש, החוץ והפנים – מתחברים זה לזה ברשת מורכבת של קשרים והשפעות הדדיות. הבודהיזם מכנה זאת "רעיון התהוות הגומלין" ובעולם הטיפול המערבי קוראים לזה אינטר-סובייקטיביות. אפשר גם לקרוא לזה פשוט: מערכות יחסים.

מפת הגוף- נפש הפנימית

מה קדם למה: הפחד להגיד את מה שרציתי או הכיווץ בגרון? השמחה והציפיה לקראת משהו חדש או פעימות הלב המתגברות בחזה? האש שפרצה ביער או זו שבוערת בתוכי? חיוכו של האיש העומד מולי או הסומק בלחיי?

הגוף והנפש, החוץ והפנים – מתחברים זה לזה ברשת מורכבת של קשרים והשפעות הדדיות. הבודהיזם מכנה זאת "רעיון התהוות הגומלין" ובעולם הטיפול המערבי קוראים לזה אינטר-סובייקטיביות. אפשר גם לקרוא לזה פשוט: מערכת יחסים.

כשאנו מפנים תשומת לב עדינה למערכות היחסים שבין הגוף לנפש, או בין "אני" לסביבה, זה יכול לעזור לנו לראות את עצמנו יותר בבהירות, ולפעמים גם להביא לתחושת הקלה וריפוי. גם אם שמים לב למשהו כואב או לא נוח- היכולת לראות את מה שיש ולהבין לְמָה זה קשור – גורמת לנו להרגיש שאנו מסוגלים להתמודד עם זה טוב יותר.

כך קרה לשרית (שם בדוי),  שהגיעה אלי לטיפול עם תחושת מתח, פחד וחוסר אונים סביב אירועים מסוימים בחייה. בתחילת התהליך אספנו סיפורים וזיכרונות מתקופות שונות בחייה, שכולן היו קשורות לחוויית פחד וחוסר אונים. בהמשך גילינו שכאשר היא נזכרת בחוויות אלו העור שלה מתחיל לעקצץ כמו במגע עם חול. המשכנו להפנות לכך תשומת לב ובהדרגה החלו לעלות עוד זיכרונות מהילדות המוקדמת, שהופיע בהן אותה מערכת יחסים בין פחד, חוסר האונים ותחושת עקצוץ לא נעים בעור. למשל זיכרון ממקלחת בגיל צעיר שקרצפו אותה עם ספוג גס מידיי, או מגע ידה המחוספסת של הדמות המטפלת בה שמשכה והאיצה בה… לא היה פשוט לשרית להיזכר ולהרגיש את כל זה, אך ככל שחתיכות הפאזל הגוף-נפשי החלו להתחבר והתמונה הלכה והתבהרה, שרית יכלה לראות את הילדה שהייתה ולחוש כלפיה יותר הבנה וחמלה. במקביל תחושת העקצוץ בעור פחתה עד שחדלה לגמרי.

טיפול מבוסס קשב לכל רבדי החוויה דומה ליציאה לטיול בארץ לא נודעת. בתחילה הדרכים לא מוכרות ולעיתים הולכים לאיבוד. בהדרגה את מתחילה להתבונן סביב וללקט רמזים. לומדת לזהות את עקבותיך באדמה, לשחזר מאיפה באת ומה עברת, לשרטט קווים מחוויה לחוויה, ממפגש למפגש, לסמן נקודות ציון… עד שמתהווה בך מפה פנימית. ובעודך צועדת בלב היער, המדבר או נבכי הנפש, כבר אינך אבודה. ידך האחת אוחזת במפת הגוף-נפש שלך וידך השניה מוזמנת להחזיק בידי, המלווה בסבלנות ובחמלה את המסע שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *