אנחה ורווחה

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי נאנחת לא מעט. ככה זה כשהרוח נושפת אבק שמלבין ומעכיר את האוויר, כשהגעגועים לגשם מתגברים והשפתיים מתייבשות, כשאני פוגשת מדיי יום כאבי גוף ונפש של אנשים, כשהשמש שוקעת בארבע וחצי אחר הצהריים… ככה זה עכשיו אז אני נאנחת. לפעמים יוצא לי ממש קְרֶעכְצְן פולני כזה שמרוקן אותי מכל הכובד והמתח והצער של העולם, או לפחות ממה שיושב לי באותו רגע על הלב.

אנחה ורווחה

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי נאנחת לא מעט. ככה זה כשהרוח נושפת אבק שמלבין ומעכיר את האוויר, כשהגעגועים לגשם מתגברים והשפתיים מתייבשות, כשאני פוגשת מדיי יום כאבי גוף ונפש של אנשים, כשהשמש שוקעת בארבע וחצי אחר הצהריים… ככה זה עכשיו אז אני נאנחת. לפעמים יוצא לי ממש קְרֶעכְצְן פולני כזה שמרוקן אותי מכל הכובד והמתח והצער של העולם, או לפחות ממה שיושב לי באותו רגע על הלב.

מה זה אנחה בעצם? מבחינה טכנית אנחה מורכבת משאיפה עמוקה ואחריה נשיפה איטית וארוכה שלרוב מלווה בהפקת קול נמוך. אנחנו נאנחים באופן ספונטני מתוך ייאוש, תיסכול ואי-נחת ולפעמים זו דווקא אנחת רווחה שמגיעה ברגע של הקלה, סיפוק או עונג. כך או כך, לרוב אנחה מביעה חוויה פנימית שבדרך כלל קשורה לרגשות ויש בה היבט של פריקת אנרגיה. כשחיפשתי מחקרים בנושא מצאתי בעיקר כאלו שהראו את השפעתן המיטיבה של אנחות על בריאותן הפיזית של הריאות והסדרת קצב הנשימה. הייתי צריכה לנבור עוד קצת בגוגל כדיי לגלות מחקרים חדשים שמציעים כי אנחה מווסתת לא רק את תפקודי הריאות אלא גם את הרגשות שלנו. הנה קישור למאמר מדעי בנושא:  Respiratory variability and sighing  (לצערי הגישה למאמר המלא היא רק בתשלום אך גם מהתקציר אפשר ללמוד משהו)

אנסה להסביר זאת כך: במצב בריא, קצב הנשימה שלנו ועומקה משתנים כל הזמן בהתאם למה שאנחנו עושים ולאיך שאנו מרגישים. זה קורה לנו באופן אוטומטי ובלתי-מודע שנשלט על ידי חלק מאוד קדום במוח שנקרא גזע המוח. כששׁוֹנוּת הנשימה הזו (respiratory variability) נעשית נמוכה מדי או להפך – בעודף פעילות, גזע המוח שולח הוראה להכניס אנחה ש"מאפסת" את הגוף-נפש ומשיבה את הנשימה להרמוניה ולאיזון. גם ברמה הנפשית, כאשר אנו נמצאים בעוררות רגשית או סטרס, האנחה עושה restart למערכת הרגשית, מסייעת לפרוק את המתח ומביאה לתחושת הקלה.

ופה מגיעה השאלה הנצחית: מה קדם לְמָה? האם קודם נשמתי עמוק ואז נרגעתי או שתחילה חשתי הקלה ובעקבותיה הגיעה אנחת רווחה? כמובן שאין פה תשובה אחת פשוטה, ולמעשה זה נעשה מורכב עוד יותר כשמוסיפים למשוואה את הנתונים הבאים: (1) יש לנו גם אפשרות לשלוט ולהתערב בתהליך הנשימה בצורה מודעת, וכן (2) אירועי חיים מכוננים/ מכאיבים מותירים את חותמם על האופן בו אנו נושמים ולעיתים גם זה מתערב ו"משבש" את הוויסות הראשוני של הנשימה מגזע המוח. אם כך, מהי בכלל "נשימה טבעית" והאם אפשר "לתקן" דפוסי נשימה?

נשאיר את השאלות האלו מרחפות באוויר ונרד קצת מהתיאוריה אל החוויה עצמה. אתם מוזמנים לחזור רגע אל הגוף, להניח שתי כפות רגליים על הרצפה ולחוש את משקלן, לשבת בנוח ולהתבונן על דפוסי הנשימה שלכם לפי ההנחיות הבאות:

  • נעקוב אחר הנשימה ממש כפי שהיא כעת, בלי לשנות בה דבר. נזהה מתי אוויר נכנס (שאיפה), מתי אוויר יוצא (נשיפה) ומתי יש שקט (עצירת נשימה).
  • עכשיו ניקח כמה רגעים לדמיין שאנו עומדים בפני משימה מאתגרת, כזו שדורשת מאמץ או לקיחת סיכון – אולי זה הרגע לפני שמתחילה הבחינה או העמידה על שפת הבריכה, רגע לפני שקופצים למים הקרים, ואולי זו השתיקה הדרוכה לפני שאנו חושפים את רגשותינו האמתיים בפני מישהו אחר. ננסה להעלות בדמיון כמה שיותר פרטים: איפה אנו עומדים? מה אנו רואים, שומעים ומריחים?
  • נשים לב מה קורה עכשיו בנשימה. אולי מצטרפת לזה גם מחשבה, רגש או תחושה גופנית. תהיה התגובה אשר תהיה – נשים לב לחוויה בסקרנות וללא שיפוט עצמי. אין פה נכון ולא נכון.
  • נסמן לעצמנו את מה שעלה בעזרת מילה / דימוי / צבע – משהו שמזכיר את החוויה שזה עתה חווינו.

יכול להיות שעד כאן זה כבר מספיק. לא תמיד קל ונעים לפגוש את הנשימה. אם אתם חשים כעת אי שקט שמבקש פורקן, או אם אתם סקרנים ורוצים להתנסות בעוד דבר, אתם מוזמנים להמשיך איתי לשלב הבא:

  • נחזור לעקוב אחר הנשימה הטבעית שלנו. שאיפה, נשיפה, עצירה.
  • כעת ניקח שאיפה עמוקה, נמלא את הריאות – ונעצור את הנשימה. איך מרגישה המלאוּת הזו? אילו מחשבות/ רגשות/ תחושות עולים כעת?
  • נחזור לנשימה רגילה ללא התערבות, עד שנרגיש שוב בנוח.
  • שוב ניקח שאיפה עמוקה והפעם נשים לב לנשיפה שבאה אחריה. ניתן לאוויר לצאת לאט ובהדרגה דרך האף או הפה. אפשר (ומומלץ) להוציא קול אנחה בזמן הנשיפה.
  • נמשיך לרוקן אוויר עד שממש אין יותר מה להוציא. נעצור לכמה רגעים בסוף הנשיפה ונחוש את חווית הרֵיקוּת. איך זה מרגיש לשהות בריק?  
  • נחזור לנשימה הטבעית ונשים לב לחוויה הכללית: איך אתם מרגישים עכשיו? אפשר שוב לסמן את התחושה בעזרת מילה / דימוי / צבע שמתעורר בכם אסוציאטיבית.   

אמנם אין לי סימוכין מדעיים לכך, אך בחוויה האישית שלי אנחה יזומה קולנית או חרישית, בפה פתוח או סגור ואפילו נשיפה ארוכה ללא קול – עושים בשבילי את העבודה לא פחות מאנחת רווחה ספונטנית. אולי זה דומה לאפקט המרגיע שיש בעישון (לא מכירה אישית) או לחוויה של שקיעה לתוך חיבוק חם ועוטף. זה פשוט מרגיע ומנחם. עליי רק להזהיר אתכם שזה קצת ממכר, אך לא ידוע לי על תופעות לוואי מזיקות 😊 .

נסיים עם שיר של אגי משעול על חווית הנשימה שלה, ואשמח גם לשמוע מה חוויתם אתם ואילו מילים או דימויים עלו בכם מההתבוננות בנשימה ומתרגול האנחה.  

נשימה / אגי משעול

לֹא בִּשְׁאִיפָה כִּי אִם בְּמוֹרַד הַנְּשִׁיפָה
בְּתַחְתִּיתָהּ בַּהֲפוּגָה הַקְּטַנָּה
הַכִּמְעַט לֹא מֻרְגֶּשֶׁת שָׁם
לִפְנֵי תְּנוּפַת הַחַיִּים הַמְּמַלֵּאת שׁוּב אֶת הָרֵאוֹת
וְדוֹחֶקֶת כָּל רִיק לַצְּדָדִים
וְלֹא בִּשְׁפִּיץ הַמַּחֲשָׁבָה
לֹא כְּשֶׁהִיא חַדָּה
מַבְרִיקָה אוֹ מְפַתֶּלֶת אֶת עַצְמָהּ
כִּי אִם בִּדְהוּתָה כְּשֶׁהִיא מִתְפּוֹגֶגֶת אֶל הַסְּתָם הֲנִבְהֶה
לִפְנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּסֶּה בְּמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת
שָׁם לְשָׁם אֲנִי
שָׁם לְשָׁם אֲנִי
גַּם אִם אַתְמִיד בְּכִשְׁלוֹנִי לִזְכֹּר
שָׁם לְשָׁם אֲנִי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *