חמשת הקוֹשׁוֹת: להכיל רב-מימדיות

אנחנו הולכים לרופא כשיש לנו חום ושיעול, לכירופרקט כשכואב לנו הגב, לפסיכולוג כשאנחנו בדיכאון, למאמן הכושר כשרוצים לרדת במשקל, למאמן העסקי כשרוצים להגדיל הכנסה, למאמן האישי כשרוצים לטפח אסרטיביות, לאסטרולוגית/ שאמאן/ רב כשאנחנו מחפשים משמעות לחיים או כשלא מצאנו תשובות אצל אף אחד מאנשי המקצוע המלומדים… ומתי אנו פונים אל המורה ליוגה?

חמשת הקוֹשׁוֹת: להכיל רב-מימדיות

אנחנו הולכים לרופא כשיש לנו חום ושיעול, לכירופרקט כשכואב לנו הגב, לפסיכולוג כשאנחנו בדיכאון, למאמן הכושר כשרוצים לרדת במשקל, למאמן העסקי כשרוצים להגדיל הכנסה, למאמן האישי כשרוצים לטפח אסרטיביות, לאסטרולוגית/ שאמאן/ רב כשאנחנו מחפשים משמעות לחיים או כשלא מצאנו תשובות אצל אף אחד מאנשי המקצוע המלומדים… ומתי אנו פונים אל המורה ליוגה?

ככה הורגלנו לתפוס את המציאות: לתחום ולמיין, להפריד ולמשול. כאילו מה הקשר בין פעילות גופנית, תרגול מנטלי, התנסות רגשית וחוויה רוחנית? לכל תחום יש את המומחים שלו והכי גרוע זה לעשות מהכל סלט! בהתאם לתפיסה זו, המושג 'יוגה' נאלץ להצטמצם בתרבות המערב ולהיכנס למשבצת צרה. אמנם יש בארץ קהילה הולכת וגדלה של מורים ומתרגלים שמעמיקים אל ההיבטים הרוחניים, הפסיכולוגיים והתראפויטים של היוגה, אך עדיין נראה שהדעה הרווחת של האדם מן השורה היא שיוגה זה מן סוג של ספורט, משהו שכרוך במתיחות ונשימות… והאמת שזו לא לגמרי טעות. האימון הגופני הוא אכן חלק משמעותי במסורת היוגה, חלק מושך ומסקרן שמאפשר לרבים מאיתנו לגשת, להתחבר ואפילו להפיק הנאה מדבר-מה ששייך לתרבות כה שונה משלנו.

גם בטקסט היוגי העתיק טיטרייה אופנישד (שהועלה על כתב לפני כ- 2800 שנה) מוזכר הגוף הפיזי כהיבט הראשון שנגלה למתרגל היוגה. בְּרִיגְהוּ, גיבור הסיפור, הוא ארכיטיפ האדם המחפש משמעות. הוא פונה לאביו וֵרוּנָה ומבקש ממנו שיסביר לו מהו "ברהמן" (האל, האינסוף, או אם תרצו: תכלית קיומנו עלי אדמות). כמיטב המסורת, המורה החכם שולח את בריגהו להתבונן פנימה ולמצוא את התשובות בתוכו. התלמיד החרוץ עושה כדברו וחוזר לאחר פרק זמן של תירגול כשבפיו תשובה: הכל מזון. כל מה שחי זקוק להזנה ומשמש מזון למישהו אחר. בלי מזון אין חיים ואין קיום. זהו הרובד החומרי והפיזי של הקיום. (בסנסקריט: אַנָא מָאיָה קוֹשָׁה). אבל התשובה הזו לא מספקת את בריגהו עצמו והוא שוב שואל את אביו "למד אותי ברהמן" ושוב שולח אותו ורונה לסשן ארוך של התבוננות פנימית. בפעם השנייה חוזר התלמיד עם התשובה: הכל אנרגיה. אנרגית החיים זורמת דרכנו, מאפשרת התפתחות, גדילה, התרבות. כשאנו מתים האנרגיה חוזרת אל האדמה שמצמיחה חיים חדשים. זהו הרובד האנרגטי (פְּרָאנָה מָאיָה קוֹשָׁה).

בריגהו אינו מסתפק גם בתשובה השנייה וכך חוזר על עצמו התהליך עוד שלוש פעמים, כשבכל פעם הוא שואל את אביו 'מהו ברהמן', נשלח לתרגל התבוננות עצמית וחוזר עם תשובות נוספות. בפעם השלישית הוא מגלה: הכל הכרה. האופן שבו אנו תופסים ומבינים את המציאות יוצר את המציאות. ההכרה היא הסיפורים, הזיכרונות, הרגשות, ההבניות המחשבתיות שלנו. זהו הרובד ההכרתי או הנפשי (מַאנוּ מָאיָה קוֹשָׁה). בפעם הרביעית מגיעה התשובה: הכל תבונה. יש סדר קוסמי שבו דברים מתנהלים מעבר לנפש הפרטית שלי או שלך. לכל דבר ביקום יש מקום ותפקיד וזמן. כולנו חלק ממארג גדול יותר שמקיים עצמו בתבונה אוניברסלית. זהו הרובד התבוני (וִיגְ'נַאנָה מָאיָה קוֹשָׁה). ובפעם החמישית והאחרונה חוזר בריגהו ממסע החיפוש הממושך שלו עם תובנה חדשה נוספת: הכל עונג. מעבר לחומר ולאנרגיה, מעבר להכרה של הנפש היחידה ואפילו מעבר לסדר הקוסמי ישנם הרמוניה, שלווה, חסד. או שאולי בתוך הגוף הפיזי, האנרגטי, הנפשי והתבוני קיים יסוד של עונג תמידי ובלתי מותנה. זהו הרובד של העונג (אַנָנְדָה מָאיָה קוֹשָׁה). לאחר שחווה בריגהו את הידע העמוק הזה בליבו הוא יכול סופסוף לנוח.

אחרי קריאת הסיפור ממש כדאי גם לנו לקחת קצת זמן לנוח, לעכל, לנשום ולהרהר:

  • האם מוכרת לכם חווית החומריות של גופכם או תחושה של זרימת אנרגיה דרככם?
  • האם יצא לכם להתבונן על- ולהכיר את תנודות ההכרה שלכם?
  • האם חשתם (ברגע של חסד) שאתם מתמוססים בביטחה לתוך דבר-מה גדול מכם?
  • האם חוויתם אי-פעם בחייכם עונג ללא תלות במעשים או בחומרים, פשוט עונג צרוף מעצם קיומכם?
  • ואם לכל זה יכול להיות מקום בשיעור יוגה – האם זה ייחשב בעיניכם כפעילות גופנית, תרגול אנרגטי, טיפול נפשי או מרחב להתפתחות רוחנית?!   

 

דרך סיפור חיפוש המשמעות של בריגהו אנו מתוודעים אל מודל חמשת הקוֹשׁוֹת – חמשת הרבדים של הקיום- שהוא מאבני היסוד של תפיסת העולם היוגית. המודל היפה הזה מאפשר לנו להתבונן על עצמנו כיצורים מורכבים ורב-מימדיים: גם בעלי צרכים חומריים וגם מוליכי אנרגיה. גם עולם ומלואו של חיי נפש וגם חלקיק זעיר מתוך מארג גדול ושלם. במילים אחרות: כל התשובות נכונות! יש בגישה הזו משהו שמכבד ועושה מקום לכל החלקים שלנו בלי לפצל ולהפריד בינהם וגם בלי להעדיף חלק אחד על פני השני. מזון חיוני לקיומנו במידה שווה ל'מזון הרוחני'. תירגול גופני נחוץ לנו לא פחות ממרחב להתפתחות נפשית.

באופן אישי, אני מאוד אוהבת את סיפור הזה כי בריגהו התלמיד יכול להיות כל אחד מאיתנו, בכל מקום וזמן. וגם כי הוא מצביע על האפשרות שכל הידע כבר נמצא בתוכנו, והגישה אליו היא דרך אימון היכולת להקשיב פנימה ולפגוש חלקים שונים בתוכנו – כהשתקפויות של היקום. אבל הדבר המרגש והיפה ביותר בעיניי בסיפור הוא החיבור אל העונג הקיים בכל, העונג שהוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מקיומנו ממש כמו שיש לנו גוף בשר ודם, וללא תלות בנסיבות חיינו האישיים. אם עונג כזה קיים בנו אז תכלית תירגול היוגה (ואולי תכלית החיים) היא לפתוח נתיבי גישה אליו כך שנוכל לחוות אותו יותר. פשוט תענוג!

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *